Add to Cart | ערןפרגר | תערוכתיחיד
אך אין זה משנה, כי יש לי אשראי
ולעזאזל, כמה פנטסטיים חיי
אני כלי של צריכה, אך זו לא אשמתי
כך לתפקד,
תוכנתתי
לילי אלן, הפחד
באוקטובר 1924, יצא הבמאי הגרמני פריץ לאנג
למסע בארה"ב. עם שובו לרפובליקת ויימאר, הוא פרסם את יומן המסע
Was ich in Amerika sah (מה שראיתי באמריקה)
כמו מבקרים רבים באמריקה באותה התקופה, גם אצל לאנג המפגש עם המטרופוליס של ניו יורק יצר הלם תרבות ורגשות אמביוולנטיים של ריתוק ודחייה. הרשמים מהביקור התגבשו לכדי סרט המופת מטרופוליס, שיצא לאקרנים שלוש שנים אחרי המסע
מתוך תפיסת העולם הסוציאליסטית שלו, ומתוך זיהוי הניצול המעמדי בעולם ההיפר קפיטליסטי האמריקאי, המטרופוליס של לאנג מחולקת לשתיים – "העיר העילית" ו"העיר התחתית". בעיר התחתית חי הפרולטריון קשה היום, ובעילית חיים בני המעמד העליון, כשהמשותף היחיד לשני המעמדות הוא התודעה הכוזבת ביחס לתנאי החיים הממשיים שלהם
התערוכה
היא יומן המסע של ערן פרגר באמריקה, ומציגה עבודות נבחרות מתוך כלל יצירתו ב-18 חודשי השהות שלו
בלוס אנג'לס. מבחינה תמטית, התערוכה מציגה חלוקה דומה לזו המופיעה בסרט מטרופוליס – בעיר העילית של פרגר חיים בני המעמד הבינוני, שדירוג האשראי שלהם מאפשר להם לשמר את מעמדם ולשקוע בפנטזיה הצרכנית של האושר, אלו ש"מוסיפים לעגלה" הווירטואלית שלהם את קניותיהם המקוונות, ושקופסאות האריזה מגיעות אליהם מחייכות – כשהחץ בלוגו פונה כלפי מעלה, ומסמל את אשליית מגמת העלייה של חייהם
בעיר התחתית של פרגר חיים מי שמחזיקים בעגלה ממשית – עגלת סופר שמכילה את כלל רכושם על פני האדמה, מי שקופסאות האריזה של אמזון לא מחייכות אליהם – הן נהפכות כלפי מטה על מנת לשמש כמחסה מפני הגשם. בהיפוך הקופסה החץ בלוגו פונה מטה, ואת החיוך מחליף פרצופם העגום של התנאים החומריים של חייהם
הסדרה השנייה המוצגת בתערוכה כוללת שלושה ציורים שנלקחו כפריימים מתוך סרטיו של הבמאי הדוקומנטרי פרדריק וייסמן (Wiseman). סרטיו של וייסמן מוקדשים לחקירה של מקומות ומוסדות שהם מחוץ לסדר החיים הנורמטיבי, ובבני האדם שהוקאו החוצה מתוך החלום האמריקאי. שתי תמונות הילדים לקוחות מתוך הסרט (1997) Public Housing, ודמותו של ג'ים, האסיר במתקן הכליאה של מסצ'וסטס לפושעים חולי נפש, לקוח מתוך הסרט Titicut Follies משנת 1967.
כלל הדיוקנאות בתערוכה מציגים סינתזה בין שתי עמדות מתחרות לאורך תולדות האמנות - ריאליזם ביקורתי מחד, וציור אקספרסיבי מנגד. הסינתזה החדה והכואבת הזו מיטיבה לתאר את מנעד התקווה והייאוש בתוך החוויה הרגשית הזו של מה שראיתי באמריקה, גרסת 2020
טקסט: לינה פלאח